כמה רגעים של פנטזיה נהדרת

אני חושבת שהבנתי מה הכי מפחיד אותי בלהיפרד.

מפחיד אותי לשכוח. מפחיד אותי שאשכח אותו.

מפחיד אותי שאם אני, שכל כך אהבתי, אצליח לשכוח אותו, אז בטח אותו "אותו", יצליח לשכוח אותי, ובסופו של דבר - זה באמת מה שהכי מפחיד אותי!!

הרי אף אחד לא רוצה שישכחו אותו. כולנו רוצים להאמין שמי שאהב אותנו איפשהו תמיד יאהב לנצח נצחים או לפחות עד שזה לא יהיה אכפת לנו יותר אם הוא בכלל זוכר...

יש בי אפילו משהו קטן פצפון שמקווה שהמיתולוגי שלי מלפני 14 שנים לפעמים עוד נזכר בי ואם בטעות הוא פוגש אותי ככה סתם ברחוב עם אשתו, הוא תוהה לעצמו, מה היה קורה אם אני זו שהייתה שם איתו...

אבל נראה לי שרוב האנשים לא ממש כמוני ובעיקר גברים, הם יכולים פשוט לעשות איזו תנועה קטנה עם הראש שמעבירה אותם למוד רציונלי והופ... הם במקום אחר. איך אמרת לי: "להיפרד זה כמו להפסיק לעשן, החלטתי אז הפסקתי..." מעניין, האם גם אני כמו סיגריה כל כך מזיקה שחייבים להפסיק ומיד?

זה אף פעם לא נעים להיפרד, גם אם בתוך תוכך את יודעת שזה הדבר הנכון ושאין לזה את אותו עתיד שתמיד דמיינת לעצמך וששום דבר הגיוני לא יכול לצאת מזה, אבל כשאת חושבת על החיבוק, הליטוף ואותה הנשיקה את רק רוצה שזה לא יגמר לעולם ופאק על כל הלאויים, סימני האזהרה, אזעקות, תמרורי עצור, אמא שלו וכל הדברים שעולים לך בראש. כשהרגש נכנס, השכל יוצא לחופשה ולא בטוח שיחזור בקרוב – לא סתם אומרים שאהבה עיוורת...

התאהבתי בבחור שצעיר ממני בכעשור. זה לא שתכננתי את אותה קוגריות שתמיד הייתה נראית לי הזויה. תמיד כשהתחילו איתי בחורים, שאפילו מעט יותר מבוגרים ממנו, חשבתי שהם נפלו על הראש ושאין שום סיכוי. אבל לחיים חוקים משלהם ומצאתי את עצמי מאוהבת בילד.

יש משהו קסום בלהתאהב במישהו שממש צעיר ממך. גם ככה כשאת מתאהבת את מרגישה קצת ילדה אז כשאת מתאהבת בבן 27, את פשוט הופכת לאחת כזו. הרי אומרים שאנחנו מתאהבים באנשים שגורמים לנו להרגיש הכי טוב עם עצמנו ולהרגיש צעירה בעשור זה נפלא לא?

אין כמו להרגיש שוב בת 27, ההיגיון, האחריות, הבגרות, השכל הכל נשאר מאחור ואת מתנהלת בנאיביות מוחלטת ושום דבר לא קיים חוץ מהפנטזיה הלא הגיונית הזו של ילד/גבר וברור לך שאתה חיה בסרט אבל עם סרט כזה למי בכלל אכפת מהמציאות!!!

כשאת יוצאת עם גבר צעיר את מוותרת על מלא דברים שהרבה נשים לא היו מוכנות לוותר שקשורים בעיקר לכל מיני פינוקים ובילויים מסוג אחר, אבל לי לא היה אכפת, הייתי מכורה, אולי לגיל, אולי לעיניים הכחולות האלה, אולי לחיבור קוסמי לא מוסבר ביננו או אולי למגורים עם השותף שלו??

לפעמים יש חיבורים שאי אפשר להסביר, כאלה שהבדלים של גיל, מין, גזע, דת או לאום לא יכולים להפריע להם להתקיים לתמיד או לפחות לכמה רגעים של פנטזיה נהדרת... וכך, כמו שאתה מכור לסם - אתה יודע שהוא לא טוב לך ומחר בבוקר תרגיש חרא ובכל זאת, זה כל מה שאתה רוצה וחושב עליו. ידעתי שזה הולך להיות קשה, ידעתי שזה מגיע עם שלט נאון ענק של פג תוקף ובכל זאת נשארתי שם, כי משהו נאיבי שקיים בי- בלי שום קשר לילדותיות המתפרצת באותה תקופה, חשב שאולי ננצח את הסטטיסטיקה, אולי זה יהיה הסיפור הכי יפה בעולם שאנשים עוד יספרו אותו לנכדים שלהם וכמובן אנחנו לנכדים שלנו...

חלומות לחוד ומציאות לחוד וכשהמציאות דפקה על הדלת והשכל התחיל לעבוד שעות נוספות מיד נגמרה הפנטזיה. פתאום הילד כבר לא כל כך ילד ועושה את הדבר הרציונלי והבוגר ואת נשארת אותה ילדה, ששכחה שהיא בכלל אישה, שלא מבינה איך מסיפורי האגדות עברת לג'אנר של הטרגדיות...

כמובן שהמשפחות משני הצדדים לא ממש אהבו את הסיפור. אמא שלי חשבה ישר שאין לי מה לחפש עם מישהו שלא יעשה איתי ילד (העיקר נכד, כלום לא חשוב) ואמא שלו לעומת זאת חשבה שאגנוב לו זרע (כנראה שמעה שזה טרנדי עכשיו)... אמא שלי אמרה שמגיע לי גבר אמיתי (אם היא רק היתה יודעת...) ואמא שלו ציינה, מבלי בכלל להכיר אותי, שמגיעה לו את המושלמת בשבילו (היא בטח התחילה כבר לחפש...) בעולם קונבנציונלי שתיהן סביר להניח צדקו, אבל הן חיו את החיים שלהן, עשו את הטעויות שלהן, חוו את החוויות שלהן - אז תנו לנו לטעות בשקט!!!

זה נכון - הסוף היה ברור מההתחלה ולא, לצערי לא הצלחנו להוכיח אחרת לא לעצמנו, ולא לעולם הסקפטי שסבב אותנו... ועם ההבנה ואולי קצת הקלה יש געגוע גדול ומתוק למשהו שככל הנראה קורה רק פעם בחיים.

ולכל הנשים בעולם שהכירו גבר צעיר מהן, שלא תבינו אותי לא נכון, אני מאמינה בכל ליבי שסיפורים כאלה אפשריים וקיימים בארץ ובעיקר בעולם אבל זה מצריך שניים שבאמת יהיו שם וילכו עם זה עד הסוף עם כוחות מברזל - אל מול משפחות מתנגדות ועם המון ביטחון עצמי, כי תמיד יהיה לאנשים מה לומר ותמיד יהיו צעירות ממך בסביבה שלו (בכל זאת את מזדקנת "קצת" לפניו...) אבל אני מאמינה בכל ליבי שלאהבה אין גיל והכל יכול לקרות כשבאמת קיימת שם אהבה גדולה.

נכון זה לא אידאלי, נכון זה לא קונבנציונלי אבל אני יכולה לספור על יד אחת, וגם זה יותר מידי, את הזוגות האידאליים והקונבנציונליים עם הסיטואציה המושלמת כביכול, שמאושרים סביבי. אז שיקפצו כולם! עדיף אושר אמיתי על פני מה שכתוב ב"ספר החוקים", שלדעתי נכתב ע"י גברים (או אימהות), אז זה באמת לא נחשב.

שמעתי אתמול משפט שממש נגע בי והוא אומר שהכול בחיים משתנה בכל רגע, אנחנו בתנועה מתמדת ולכן אסור לנו להיאחז בשום דבר, ובמיוחד בדברים שאנחנו הכי מפחדים לאבד. ובנימה אופטימית זו אני אשחרר את הצורך לדעת האם שכחו אותי כל חברי לשעבר ואתמקד בלמצוא את אותו אחד שיישאר ולא משנה מה כתוב לי או לו בתעודת הזהות, משנה שהוא יאהב אותי למרות... ולא בגלל!!!

מעושרות 2 - "כבדהו וחשבהו"

פתיחתה של העונה החדשה של מעושרות לא עשתה אותי עדיין כל כך מאושרת. מדובר באותה הגברת, רק עם ג'ניפר וערסית לייט. לא שחשבתי שתהיה איזו בשורה חדשה מהאלפיון העליון (חוץ מכמובן הצעת החוק של גברת שנירר – חוק לאה) אבל ציפיתי שיהיה פה קצת יותר מנשים עשירות קלישאתיות שרוצות רק לעשות כיף, פאן, וליהנות מהחיים ... בקיצור, התבלבלתי בתכנית!

ניקול היא אותה ניקול רק עם כלב, לאה עם אותן כוונות טובות מלוות בחפירות מתישות, פלוס ג'יפ מרצדס חדש, ועוד שלוש שיודעות את העבודה וכאילו מאז ומעולםהיו מעושרות - אייריס, היא הגרסה המעודנת של לאה, ג'ניפר, היא טלי - כל כולה happy happy joy joy, ריקודים ושיגועים, כל עוד יש את סימה כמובן. יעל גל, הולכת להיכנס לנעליה האדומות של אתי די, ולתת פייט לניקול ובעצם היא אולי הבשורה החדשה ביותר- בחורה מזרחית, עם מבטא ערסי, שהיא גם מעושרת או אם נקרא ליד בשמו - נבורישית... בכל זאת פארק צמרת מלא בכאלה אז הגיע זמן להיות אותנטיים...

הפרק מתחיל, איך לא, ברחוב המעושרת - ה' באייר. ניקול תופעת טבע ראידמן, מציגה לראווה את טרי ראידמן ג'ונייר (היה כבר אחד כזה??) מוגלר - הכלבלב הכי מפונק במדינה. במקום מוצצים של בייבי דיור, היא רוכשת עבורו, בסכום הצנוע של 50 אלף ש"ח, קולר משובץ ביהלומים ותיק של לואי שצריך כל רגע להגיע מחו"ל... התגעגענו לניקול, והינה על ההתחלה היא משאירה מוכר תכשיטים וקהל צופים פעורי פה -  אולי מההלם שהיא אמתית  ואולי כי לו רק לרגע קט היינו מעדיפים להיות טרי ג'ונייר...

לאה שנירר, שבעלה צחי מכיר אותה כל כך טוב ויודע מה היא אוהבת, מקבלת ג'יפ עם סרט לבן ונוסעת להשוויץ לניקול, כי ניקול אוהבת דברים יפים: "איזה כיף שיש חברים ששמחים אתך, שמפרגנים לך..." אומרת שנירר, בזמן שניקול מספרת לנו כמה מגוחכת היא בענייה וכמה היא התפדחה שככה התנהגו בכיכר השעשועים הפרטית שלה. זה מה שאני אוהבת בלאה, היא לא באמת מודעת ל"הוריקן לאה" שהיא, ויש בה משהו תמים וחמוד מלא בכוונות טובות, אבל היא מה זה חופרת.

הפתעת העונה היא ללא ספק ג'ניפר - פצצת אנרגיה בלונדינית בת 37 וחצי, שטוענת  שלא נותנים לה 37 וחצי. ואיך יתנו לה? היא נראית בת 45 ולא יום פחות, עם כל השיפוצים האלה. היא חיה בסרט ממש ממש טוב, וגם אם הוא לא יהיה טוב, היא תהפוך אותו בג'ניפריות למעולה. יש לה חמישה ילדים ממותגים בפולו, שאותם מגדלת סימה. לא ממש הצלחתי להבין כמה גרושים יש לה, ושל מי הילדים, אבל יש לי הרגשה שהאישה והפפיון הולכים לעשות את התוכנית! ולא יעזרו כלב עם יהלומים או הצעת חוק - ג'ני פרום דה בלוק הולכת להשאיר להן dust בלונדיני. כנראה כאשר עושים "כבדהו וחשבהו", החיים נראים ללא ספק ג'ניפריים יותר...

יעל גל- פריחה לייט, עם רגשי נחיתות באר שבעיים, הולכת להיות בדיוק מה שניקול לא אוהבת ואנחנו אוהבים. "היום אני גרה בפארק צמרת  - סמל הצלחה מובהק..." מצד אחד היא משתאכנזת ומצד שני שומרת על השורשים גלויים לכל מי שבכלל לא ביקש לראות. מצד אחד הפטיש שלה זה אומנות, מצד שני רואים שהיא לא ממש מבינה בזה כלום, חוץ מזה שצריך להעסיק את האוצר של שרי אריסון בשביל להגיע לפנטאוז בפארק צמרת... היא מאוהבת בעצמה, עוד לא ברור מאיפה יש לה כסף, כי לפי מה שאני יודעת חוץ מאיזה פיבקו או פיצו, לא כל כך פשוט להיות מליונר מעיצוב פנים... אבל גם לא כל כך מסובך לשכור דירה במגדל מנהטן ולקרוא לעצמך מעושרת. נבורישתית בכל רמח איבריה ולא מתביישת בזה. אנחנו אוהבים אותה, כי בזכותה לא הכל יהיה רק פאן לי בעונה הזאת!

אייריס לא מצטיירת לי כמעושרת טיפוסית. היא יותר נראית לי כמו מישהי שצפתה בעונה הקודמת, העריצה אל לאה שנירר ושיננה בדיוק מה להגיד בשביל להתמנגל פנימה בקלות... היא נראית מעולה לגילה (50), מה שגרם לי להבין שכסף גורם לנשים להיראות זקנות יותר בשנות השלושים/ארבעים לחייהן וצעירות יותר בשנות החמישים פלוס... שאפו על הגזרה, שאפו על הפלרטוט ותנחומי על הבעל. מאוד עצוב, נשמע שהוא היה איש מאוד טוב, ואפשר להתנחם בזה שלפחות לא יזכה לראות למה תהפוך אשתו בזמן התוכנית הזו.

עשרים ושמונה דקות עברו ועוד לא הצלחתי להתחבר שוב לטראש הזה, ואם לאה שנירר היא מובילת דעת קהל אז לאן אנחנו הולכים? כי היא נראית לי די מבולבלת רוב הזמן...

אירוע בארמני - בלינג בלינג, שמלות, שמפניה ומוכר אחד שחשב שהוא יכול למכור מטבח לבחורות שבאו למכור אך ורק את עצמן...זו הפעם הראשונה שה"מזרחית הכבדה", מובילת דעת הקהל, ג'נילנד, אייריס וההיא שמדברת על עצמה בגוף שלישי, היו יחדיו באותו המקום והמתח באוויר שם, גרם לשעמום באוויר אצלי, להבין שהולך להיות פה חם אם רק אתן לזה צ'אנס.

אז מעושרות חזרו בשביל להרגיע את מעמד הביניים, ולהראות לו שלא כל הנוצץ הוא יהלומים על הקולר של טרי! ואם תחשבו על זה לעומק (לא ברור איך כתבתי את המילה עומק בטור כזה...) אז תראו שהן אולי מלאות בכסף וגלאם אבל הן בסה"כ עובדות עבורנו, ומספקות את יצר המציצנות שלנו. הן כביכול מושא לקנאה שהפך לקומדיה להמונים, הן מקבלות מזה פרסום ושעשוע ואנחנו מקבלים שעשוע מפורסם... ולפחות דבר אחד ברור אדון פלאטו  שרון - מה הן עשו בשביל (כיכר) המדינה!!!

מישהי שאני מכירה מתה

מישהי שאני מכירה מתה. מישהי שאני מכירה לקחה את החיים בידיה והחליטה שהיא לא רוצה לחיות אותם יותר - לא ככה. מישהי שאני מכירה התאבדה והשאירה הרבה אנשים המומים, כואבים, מבולבלים ובעיקר כועסים, על שהם לא יכלו לעשות שום דבר בשביל שעכשיו היא תהיה כאן איתם.

היא לא היתה חברה שלי, אני בקושי יודעת עליה פרטים וסיפורים אבל אני מכירה אותה מספיק בשביל לדעת עד כמה זה לא הגיוני שמישהי כמוני תכתוב עליה עכשיו. היא היתה צריכה להיות מאלה שקוראים את הטור הזה וחושבים לעצמם:" למה לעזאזל היא עשתה את זה?". אחת כזו שאוהבת את החיים והחיים אוהבים אותה. מוקפת באנשים, מגשימת חלומות, חייכנית, טובה ואהובה. מאלה ששום דבר לא יעמוד בדרכם להצליח, גם אם זה להצליח למות - מסתבר...

לפני כחודשים, מישהו שאני מכירה החליט גם כן, שהחיים שהוא קיבל מאביו, אימו וההוא שם למעלה, לא מספיק טובים, אז הוא ירה בעצמו. הוא סיים בדיוק דוקטורט, היה בחור יפה תואר, אחד כזה שכל בחורה היתה שמחה להביא הביתה להכיר את ההורים, אבל הוא כנראה חשב אחרת בזמן שהוא היה כל כך בודד כאשר הוא לחץ על ההדק. מישהו שאני מכירה מילדות התאבד כי היה לו קשה, כי היה לו עצוב, כי כבר לא נשארה לו תקווה, אז הוא השאיר אחריו משפחה כואבת שלא מבינה איך זה יכול להיות שהוא כבר לא פה.

אנשים שלמראית עין הרבה יותר מסכנים - אנשים חולים, קבצנים, משוגעים, עלובי חיים, לא מתאבדים, ואנשים שנראה כאילו כל החיים עוד לפניהם ואף למתבונן מהצד נראה שיש להם אפילו אחלה של חיים, גם אם כרגע ישנה תקופה לא טובה - אנשים כאלה פשוט מוותרים יום בהיר אחד על הכל. ולמה? כי ישנו פער גדול בין המצוי בחיים שלהם והרצוי בראש שלהם. הרי זה לא משנה מה אחרים חושבים. האנשים שמגיעים למצב האובדני הזה, הם אנשים שלא רואים שום דבר חיובי באופק ומתמקדים אך ורק במה ששלילי בחיים שלהם. משום מה הם בטוחים שהשלילי פה בשביל להישאר. לא רק שהם לא רואים את חצי הכוס המלאה הם פשוט שוברים אותה!

אני לא יכולה לשפוט את האנשים האלה, כי אני יכולה להבין שכאשר הכאב משתלט על חייך, אתה פשוט לא רואה את האור. אצל רוב האנשים בדיוק בשלב הזה נדלק פנס קטן של תקווה, אולי הם אפילו חושבים מה זה יעשה לאנשים שהם אוהבים, יכול להיות שהם נזכרים שהיו להם כבר תקופות קשות ואז הגיעו שוב תקופות טובות וחוזר חלילה - כי ככה זה בחיים לא? לא כל יום פורים, גם לא אצל האנשים שנראה כאילו יש להם הכל. אז מה גורם להם לוותר? מה גורם להם להאמין באמונה שלמה שכלום לא הולך להשתנות? מה דוחף אותם מהצוק לתהום מבלי להסתכל לאחור? אני חושבת שזה הצורך בשקט. הם רוצים פשוט להפסיק את הכאב ועכשיו. הם רוצים לא להרגיש רע יותר, הם מעדיפים את הלא נודע, את החיים שאולי יש או אין אחרי המוות, מאשר את החיים כמו שהם מכירים.

אני מכירה מישהו ואפילו מאוד, שהחליט שעדיף לו בלעדנו. הוא היה כמו אבא בשבילי ולכן בכל פעם שמישהו מחליט לעשות כזה מעשה, זה מחזיר אותי לרגע ההוא שאלתי את עצמי האם יכולתי לעשות משהו אחרת והוא היה עדיין חי?? אני מכירה מישהו שלפני שהוא מת לא ידעתי צער מה הוא, ועכשיו אני מבינה שצער הוא חלק מהחיים בדיוק כמו שאושר הוא חלק מהחיים. אבל ההבדל ביני לבינו וכל אלה שאני מכירה שבחרו לא להיות פה איתנו, זה שאני עוד זוכרת שבצד השני של הצער, הכאב, הפחד והיאוש יש תקווה, יש אושר, יש עוד הרבה שמחות ומלא אהבה ולכן אני עוד פה והם לא.

אני רוצה להגיד לכל האנשים שקוראים את מה שאני כותבת, לכל האנשים שלפעמים עובר להם בראש לוותר על כל החרא הזה שיש לחיים להציע שיסתכלו מסביב, ואם הם לא מצליחים להתבונן בדברים היפים - שאני מבינה שלפעמים לא מספיקים בשביל לשכנע אותנו שיכול להיות טוב יותר, אז על הדברים הפחות טובים. כי לפעמים בשביל להעריך את מה שיש לך אתה צריך לראות כמה זה יכול היה להיות הרבה יותר גרוע, ולכן עליך להגיד יום יום תודה על המתנה הזו שנקראת חיים. עצוב לי שהאנשים האלה שאני מכירה ורבים אחרים שאני לא מכירה הלכו לעולמם בגלל שנכון לאותו רגע החיים היו קשים מנשוא. הם רק היו צריכים לבקש ממישהו שיעזור להם קצת לסחוב עד שהם יעמדו שוב על הרגליים, כי לכל ירידה יש עליה, אחרי כל לילה מגיע יום וזה היופי של החיים שלנו - הם בלתי צפויים ובכל רגע נתון הם יכולים להשתנות. אז לוותר על החיים ברגע אם אפשר ברגע לשנות חיים שלמים?? אם הם רק היו יכולים לראות את כמות האהבה שיש מסביבם אחרי שהם בחרו לעזוב, אם הם רק היו רואים את כמות העצב והכאב שהם השאירו מאחור, אם הם רק היו יכולים, אחרי שהם הבינו שם למעלה עד כמה הם טעו, פשוט לחזור... 

מישהי שאני מכירה מתה, וכל מה שנשאר זה לומר: שתהיה נשמתה צרורה בצרור החיים. יהי זכרה ברוך!

סטוצאפ

"אז מה קורה וזה?" הוא כתב לי בהתכתבות הראשונה לאחר ה- poke. "בעיקר וזה..."עניתי, עוד המומה מעצמי שאני עונה לבחור שעשה לי "פווק" - שזה הכי 2007, לא הציג את עצמו וסיים את המשפט במילה "וזה"...

בשנות העשרים זה הכי מגניב לזרום עם בחורים. אין לחץ, אפשר להתנסות בכל מה שבא ליד, זורמים עם הלב, מתעופפים בחרמנות ילדותית שובבה, מתאהבים, נשברים,כואבים ושוב מתאהבים ובטוחים שבחיים לא נרגיש כך יותר, אבל אז מגיעה ההדלקות הבאה ואת לא מבינה איך הסתכלת על האידיוט הזה שלא שווה אותך. בשנות העשרים הכל ניסוי ותהייה וכמה טעויות על הדרך שרק בונות אותך...

בגיל 30 וקצת, יש כבר לחץ להכיר את האחד. את חושבת שאת יודעת בדיוק מהאת מחפשת, אבל עדיין לא תוותרי על קשר רק בגלל שהוא מאלה שלא סגורים על עצמם.... את אולי מחושבת יותר, אך עדיין אופטימית - לעתים קצת יותר מידי...יש לך הרגשה שאת תהיי זו שתשנה סדרי עולם ותצליח לתפוס בחור שכל חייו מתמחה במירוץ שליחים.

בגיל 36  אם את רווקה או גרושה, כנראה שיותר מפוקחת ממך כבר אין, ואם עד עכשיו לא התפכחת  אז את באמת בבעיה. את מזהה מקילומטרים מי רוצה אותך, ומי רוצה שתחשבי שהוא רוצה אותך. את כברלא יוצאת עם הבחור שעומד לפניך, את יוצאת עם מי שאת חושבת שהוא יהיה בעוד עשר שנים. בגיל הזה עברת כבר מספיק בחיים בשביל לדעת לנתח את הניואנסים הקטנים של הגבר שעומד מולך. את הופכת מומחית בסאבטקסט. אי אפשר לעבוד עליך (ברוב המקרים), אי אפשר לקנות אותך בכמה מילים יפות ואם כן תחליטי להיכנס איתו למיטה, זה כי בא לך סקס ולא בגלל שאת מאמינה שמחר הוא יכיר אותך לאמא שלו או/ו יעשה לך ילד... את כבר יודעת שזה נכון שגברים לא מדברים הרבה, אבל חשוב מאוד להקשיב למה שהם כן אומרים! זה מאוד פשוט - אם הוא אומר שהוא לא רוצה להתחתן, כנראה שזו לא את שתגרום לו לרוץ לפדאני לרכוש טבעת. אם הוא לא רוצה ילדים, הוא לא יהפוך פתאום לישראל קטורזה. בגיל כזה לבזבז זמן יקר על מישהו שאת מזהה שהוא לא פוטנציאלי, זה לא לקחת סיכון ולתת צ'אנס,זה פשוט להיות מ ט ו מ ט מ ת!!

לא מזמן הכרתי את פרינס צ'ארמינג בכבודו ובעצמו. אחרי מנת חלקי עםבחורים קמצנים שחושבים שזה סבבה לקחת בחורה בקו 4 לדייט (סקסי) או לספר לה עד כמה עגום מצב ה"עובר ושב" שלהם (עוד יותר סקסי), הגיע גבר שמתנהג כמו גבר!!!אסף אותי על סוס לבן בדמות אופנוע BMW . עוד לא הספקתי לעיין התפריט וכבר המלצר הביא לנו את בקבוק היין הכי טוב במסעדה. הוא דאג להזמין קודם כלאת המנות הצמחוניות שאני אוהבת ורק אח"כ איזו חיה לעצמו. הוא היה מנומס,ג'נטלמן, יפה שזה לבכות, שנון, כייפי, סקסי - מה עוד בחורה יכולה לבקש?? התשובה בגוף השאלה... זו בדיוק הייתה הבעיה – עוד הרבה בחורות מסביבי חשבו שזו מציאת המאה.הן לא הפסיקו לחייך לעברו, לנסות לצוד את מבטו, לשחק בשיער, לשחק עם עצמן, והוא בתגובה מצא פגם בכל אחת ואחת שעברה. בהתחלה חשבתי שזה מקסים שהוא מוצא כל כך הרבה פגמים בכל הבחורות הללו והוא יושב פה איתי. הרגשתי מיוחדת, שאני - אותה אחת שיש לה ימים שהיא רוצה לשבור את המראה, יושבת ליד פרינסי וכל השאר נראות לו פגומות. אבל במחשבה שנייה, אם הן כל כך לא מעניינות אותו, אז איך הוא שם לב לכל אותם פגמים?בשביל למצוא פגמים, צריך קודם כל להסתכל לא? ואם אתה יושב איתי, אז מה זה משנה לך אם להיא יש תחת גדול, לשנייה יש סנטר כפול, וזה שזו שמאחור נראית קצת כמו גבר...הבנתי מיד שפרינסי לא רק שמחפש פרינסס צ'ארמינגית מהאגדות, גם רצוי שהיא תהייה עיוורת.. אולי פעם עוד הייתי נופלת בפח של ה"פריטי פייס" עם החיוך השרמנטי ומעלימה עיין מהממצאים המדאיגים, אבל כמו שכבר אמרתי, ממרומי- נקרא לזה ניסיוני  אז הגבר שלי אולי יהיה קצת פחות חתיך ולא יחשוב על לרכוש דירה בפרויקט יוקרתי ברחוב הירקון, אבל לפחות יעניין אותו לבדוק אך ורק את גודל התחת שלי.

אז נחזור לאדון "מה קורה וזה". בדרך כלל כשגבר פותח ככה בשיחה, בעצם – התכתבות כי שיחה זה כבר נחשב דייט שלישי בעידן שלנו, ישר נדלקים אצלי החיישנים שאומרים לי שהוא לא רציני. גבר בן 36 אמור להיות גבר. להציג את עצמו, להגיד מאיפה הוא הגיע אלי ולזרוק לפחות איזה "נעים מאוד"על הדרך, ולא ישר לשאול :"אז איפה את גרה בעיר הגדולה?" הוא כנראה התבלבל וחשב שאנחנו מתכתבים באפליקציה של הגייז (אטרף או משהו בסגנון), שאפשר למצוא היכן ברדיוס שלך נמצא בחור חרמן שמוכן לאקשן. עוד לפני שהוא ידע מי אני, הוא ידע שאני נמצאת כרגע בקרבת מקום (נפלאות הפייסבוק מסתבר...) וזה כשלעצמו, כנראה הספיק לו בשביל להידלק! אני לא יודעת למה לא טרקתי לו את הפייס בפייס ברגע שהבנתי שזה יכול להוביל רק למקום אחד, ואני לא מדברת על ה"טראסק", אבל משהו גרם לי לזרום איתו בהתכתבות הלא הגיונית הזו, יודעת שזה די ברור שהוא פסיכי ועוד יותר מודעת לחולשה שלי לפסיכיים."גם הם אוהבים אותך" הוא ענה מבלי לדעת עד כמה הוא צודק...

יש בחורות שיש להן סטוצים. " אבל אני איני כזו..." זה לא שזה טוב או רע, פשוט כבר שנים שאני מודעת למגבלה הזו שאין לי את היכולת לעשות הפרדה בין סקס ורגש. גם אם אין לי שום רצון להיות עם הבחור אני פשוט נקשרת ומשהו לא ברור אצלי חושב שאני רוצה אותו למרות שהוא לא קשור לשום דבר שאני מאחלת לעצמי חוץ מלסקס טוב כמובן! כנראה ברוח השנה החדשה או סתם רוח שטות, חרגתי ממנהגי והחלטתי לזרום עם ההתכתבות שעברה מהפייסבוק לוואטס אפ (זה סוג של דייט שני) והתחממה יותר ויותר מרגע לרגע. הכל היה טוב ויפה עד שהוא הגיע אל מתחת לבית שלי, שלח לי "שיתוף מיקום" מדויק שאישר לי שאכן מדובר בפסיכי או מישהו ממש אבל ממש אופטימי...משהו אמר לי להשאיר את הסטוץ הזה כתוב ולא להפוך אותו לרטוב...לא רציתי לרדת (כן,כן תרתי משמע מתבקש פה) ושעה של שכנועים, מילים יפות וכל הטריקים בספר, לא עזרו לו - הוא בשלו ואני בשלי. בסוף הוא התעצבן, אז חשבתי לעצמי שפה נגמר הסטוצאפ שלי וטוב שכך, אבל אז הוא חזר והפעם בדמות שיחת טלפון (דייט שלישי באותו היום, הבחור לא מוכן לקבל לא...) הוא אמר כל מה שצריך להגיד, כל מה שבחורה רוצה לשמוע, כל מה שאם היו קורסים ב"איך לסבן בחורה" הוא יכל להיות הדיקן. אבל אני אלופת הסבונים ועברתי כמה מקלחות בחיי בשביל לדעת את מי להכניס איתי למקלחת. ובארבע וחצי לפנות בוקר אחרי מלא לבבות של אימוג'י, נשיקות מאדון סמיילי וחירטוטים למיניהם הוא ויתר והלך לישון לבד!

זה הרגיש כל כך כמו סטוץ שאפילו לא ציפיתי לטלפון של היום שאחרי. אבל זה הגיע. התכתבות הבוקר/צהריים הרגישה כאילו בטעות כן ישנו ביחד והוא קם הפוך. ההודעות פתאום היו לקוניות, הלבבות התחלפו בנפנופי ידיים. אפילו שלא היה פה סקס ולא התעוררנו ביחד בבוקר, עדיין הוא הצליח להתנהג כמו שגברים מתנהגים בבוקר של אחרי (איך בחורות עושות את זה לעצמן??) רק שזה לא הזיז לי, כי מבחינתי כל זה היה כמו חלום כייפי שבו הגבר עף עלי ואני מפלרטטת ומשחקת ועושה פאקינג מה שבא לי ומצידי שישתגע, והוא אכן השתגע!

אני מאשימה רק את הבחורות. הרי אין סיכוי שגברים היו מתנהגים כך אם זה לא היה עובד להם. הרי כבר קרה שבחורה הכניסה אותו הביתה ישר אחרי התכתבות לקונית. קרה שהוא השיג זיון דרך הפייסבוק, בטח כמה וכמה פעמים. אין לי צל של ספק שהוא יצא לבר ותוך זמן קצר הלך הביתה או אפילו לחניה עם עוד אחת שחיפשה חום רגעי. הרי אם זה לא היה עובד הוא לא היה מרשה לעצמו להתנהג ככה. אפילו אני, עם כל התובנות,החומות/מחסומים/ שלטי עצור/משטרת הפסיכיים ועוד עזרים שנאספו עם שנים, מצאתי את עצמי סקרנית לדעת מי הבחור שהצליח לגרום לי להיות "סקרנית". אז מה הפלא שחלשות ממני נפלו בפח? וכך מסתובבים להם ברחבי העיר והרשת גברים חסרי הערכה למין הנשי שעושים/כותבים/אומרים מה שבא להם בשביל להכניס אותך למיטה, והופכים למין זומבים של אהבה, נטולי רגש ואכפתיות. רק רוצים "לנשוך" בנות אדם תמימות בשביל להרגיש טיפה אנושיים לכמה רגעים של אורגזמה...

לפעמים סטוץ או סטוצאפ יכול להיות סבבה - שזה מגיע מבחירה ושני הצדדים יודעים בדיוק מה לא הולך לקרות אח"כ, אבל כשהסטוץ הפך לסטנדרט והחיפוש אחר אהבה כל כך נדיר, עדיף פשוט להישאר בבית, במקום לעשות סקס, לצפות בשידורים החוזרים של "סקס והעיר הגדולה", ולצעוק חזק לתוך הטלוויזיה -  קארי יא מטומטמת,גברים כמו איידן קיימים רק בחלל!!!

גמר הישרדות: הקומדי סטורי של איתי שגב

בריאליטי, לכל עונה יש גמר. בכל עונה זה רגע השיא לו כולם מחכים, ומקווים שהפייבוריט שלהם ינצח. כמעט תמיד יושבים שם שני ניגודים. זה שאתה הכי אוהב וזה שאתה הכי לא. מצד אחד מה שחיובי בזה, זה שאתה לא מרגיש שאתה צריך לבחור צד, כי הבחירה מאוד ברורה. אבל מהצד השני, או שתהייה ממש שמח בסוף או שתהייה ממש עצוב. הסיכויים הם "פיפטי פיפטי" - כשהקהל בבית מצביע, אבל כשאתה מכיר את המושבעים - אחרי עונה שלמה שצפית בהם, אתה יכול לצפות ש"הכושי לא ישנה את עורו" הוא מקסימום יתקלף - בכל זאת עונה שלמה בשמש, אבל מהר מאוד הוא יחזר לעצמו ויצביע שגב!

שגב זכה. זה היה צפוי. כל העונה היתה הכי לא צפויה שהייתה איי פעם, לכן היה הכי ראוי שהגמר יהיה גם כן לא צפוי. ובכל זאת, כל הגמר כולל - המריבות, ההאשמות, הקריאות מהקהל, הכל היה כאילו נכתב מראש... אני מאמינה שיש הרבה אנשים שישבו להם בבית ושמחו. אותם אנשים שסובנו ע"י שגב וקנו את המשחק שלו. כן, כן היו כאלו שחשבו שהוא ראוי. לא אני, ולא רבים מחברי ומכרי נפלנו ב"קומדי סטורי" הזה. אני וכמותי, מאוד התבאסנו לראות אותו תופס את פניו כמו ילדה, וכל שנשאר לענת לעשות הוא לפרגן לו בחיבוק ונשיקה. ענת היתה צריכה להיות זו שקוראת לבנה ולאחותה לבמה! ענת היתה צריכה לקבל את הצ'ק! ענת היא השורדת האחרונה שלי! נניח שהתואר היה - החנפן, המעצבן, הלקקן, הלא יכול לשרוד דקה על אי בודד בלי ״אישה״ לצידו האחרון, אז יכולתי להבין. אבל "השורד האחרון"? לבחור הזה העניקו את התואר השורד האחרון? זה פלאשבק לא נעים לרגע בו זכה אריק בהישרדות והתביישתי לצפות באותו גמר מביך. מזל שלא יכולים להגיד שצורה לנו כבני אדם, שזה מה שאנחנו בוחרים כמודל לחיקוי לילדנו, או תחפושת לא מחמיאה לפורים הקרוב...לא אנחנו שהכתרנו את דורון למלך האי. הפדיחה לא עלינו. היא על אותם "וי. איי. פיכס", שנתנו לאגו שלהם ולרגשות הנקם וכמובן הנחיתות, להשתלט על ההיגיון ומה נכון ולא נכון. וכך במקום בראוי בחרו בבזוי, וכמה שזה היה צפוי, עדיין לשמוע:"השורד האחרון הוא איתי שגב", זה פשוט הזוי!

זה התחיל בכניסה של המפודחים – כל אלה שעפו טרם זמנם מהמשחק, ובראשם הגברת גבריאלי, שהציגה גזרה משובחת ועוד אחרי הריון, אבל אי אפשר לשכוח לה את הפרק הקודם שבו היא לא הפסיקה לרדת על שתי הבנות שכן נמצאות עכשיו בגמר, במקום להוריד בפניהן את הכובע. בכלל הפרק הקודם צעק כולו - יש לשגב חברים בחדר העריכה. הביאו להעיד ולנתח את המשחק, שתי חתולות קנאיות שהשמיצו באדיקות את הבנות ושיבחו את הבחור כאילו הן לא שמו לב שלא ממש מדובר בבחור... כל התוכנית היתה קמפיין להוד שגבותו! נוסיף לזה את "ז'וז'ו חלסטרה" שיצא מהבוידעם ביחד עם "יש לי שי לי", והינה לנו קמפיין נוסף הפעם ב"גיא פינס"- זה כבר ליקוק בסדר גודל ארצי!

לאחר מכן נכנסו המושבעים: עזאם, בורוד של מטרוסקסואלי מתחיל. אושרי, בצעיף ורוד של מטרוסקסואלי מתקדם, ואז נכנס מלך המטרו - תורג'י, באטיטיוד של -אני לא פה מרצון, אז תעזבו אותי באמא שלכם. בוקי נתן כניסה במגה פוליטיקלי קורקט, עם חולצת מציל ערוץ 10. ואז הגיע תורה של שלישיית הגמר להיכנס על השטיח האדום בבריכת הסולטאן, שבקרוב ישנו את שמה לבריכת הסמרטוטן...

מועצת הגמר היתה מהממת. נכון שהמטרה היתה לשאול את השלישייה שאלות לגבי המשחק שלהם, אבל בכל זאת מדובר בעונת העפים על עצמם, אז רובם הכניסו את עצמם לשאלה ולא ממש ניסו לתהות על קנקנם של שלישיית הגמר כשחקנים במשחק: אושרי למשל, עדיין עסוק בבגידה. הוא בקושי אמר שלום לאנה על האי, אבל היא בגדה בו וזה מה שמעניין אותו. משה, היה עסוק בלהכניס למלכת הכיתה. משה יקירי, אנה לא אשמה שיש לך רגשי נחיתות עוד מימי הגן. חשבת על זה שאולי לא ידעת איך לגשת לדבר עם אנה, כי מפחיד אותך להתקרב לנשים מסוגה? ענת הכניסה לו יפה והחזירה אותו למציאות המשחקית, כשהזכירה לו שלא בוחרים שורד לפי קור וחום אנושי. אם כבר ככה אתה בוחר משה, אז יש מצב שעדיף אישה קרה והתנהגות מתנשאת ממלכת הכיתה, על חבר שנתן לך בעיטה! הכי עצבנו אותי השאלות המטומטמות שנשאלה ענת על החסינויות. "לא הייתם מגיעים לפה בלי כל הוטואים וכל החסינויות" צווחה נטלי שקצת התבלבלה ושכחה שבדיוק בשביל זה היא אכלה ג'וקים קריספי ומעיים של צפרדע... היתה סוג של התעללות באנה, כי כמו שהם לא הבינו מה בדיוק היא עשתה שם כל העונה, הם גם לא ממש ידעו מה לשאול אותה. קצת ריחמתי על אנה באותו הרגע, כי היא באמת היתה יכולה להיות במעמד הרבה יותר גבוה בעינייהם ובעיניי כל הצופים, אם לא היתה לידה בחורה כל כך דומיננטית וחזקה כמו ענת. בשם החברות הזו אולי, היא תמיד העדיפה לקחת צעד אחד אחורנית, וענת יפה מאוד ידעה לקחת צעד קדימה. ולא, אני לא חושבת שאנה ותורג'י דחפו את ענת לשם, היא ידעה לחטוף את זה מהרגע הראשון במשחק. הגדולה של ענת, היא בעצם ה"רואה ואינו נראה" של אנה. היופי הוא, שהן חיו עם זה בשלום ואני שמחה שכמה שאלות עלובות לא גרמו לחתול שחור לעבור ביניהן, ולא, אני לא מתכוונת לתורג'י...

היה נראה שהמושבעים קיבלו קצת שכל בווילה והבינו מי זה שגב ומה בדיוק קרה פה בין ליקוק לחנופה. הם שאלו אותו שאלות קשות. אפילו נטלי- בת הברית, עשתה לו בית ספר. טוב כמובן כמו רובם היא חשבה על עצמה ועל העלבון האישי שלה:"בחרת לחבור לשתי נשים שהדיחו אותי?". שגב התבלבל כהרגלו, וגמגם על אותה נוחות להגיע לגמר עם שתי הבנות: "מה אכפת לי, אז הינה אני מגיע לגמר", ושוב הוכיח שכל האמצעים כשרים גם עם זה פוגע בחברים... ובכל זאת הם שכחו לו גם את זה. "זה מדהים שאתה יושב פה וחלק מהגוף שלך, שזו הלשון, עדיין תקוע בישבנים של חלק מהאנשים שיושבים פה"- בוקי במועצה עדיין כועס על שגב ומזלזל בדרך בה הוא בחר להגיע לגמר. " האם המסר שאתה מעביר לבת שלך הוא, תגיעי למליון שקל בעזרת לקקנות, חנפנות, ללא עמוד שדרה, אבל תגיעי לפה?" שאל בוקי את שגב. ואני שואלת את בוקי - האם המסר בזה שהצבעת לשגב הוא זהה? כנראה קמפיין שלם של בוקי נגד תורג'י, השכיח ממנו את כל הדברים שהוא חשב על שגב, כי אחרת אני לא יכולה להבין איך איש שמצד אחד מגיע עם חולצה "ערוץ 10 חייב לשרוד" לא השכיל להבין שענת הראל חייבת לזכות!

ההצגה האמיתית היתה בשידור החי כאשר העפיפונים המפוצצים באגו התחילו בחיסול חשבונות. נטלי היתה חייבת לנסות להכניס לתורג'י ואושרי על ההתנהגות המתנשאת שלהם לאנשי השבט. היא שכחה איך היא התייחסה ליוליה כמו אשפה ולבוקי כמו משאית זבל. אני שמחה שלתורגי ואושרי היתה ההזדמנות להסביר את עצמם - שני חברים שנפגשו אחרי שהפרידה ביניהם גדר תאילנדית, ועשו קצת צחוקים ושטויות משלהם. נכון, זה היה באמת נראה כאילו הם צוחקים על חשבון כולם, אבל הם סה"כ צחקו בקול רם על העולם.... צדק אושרי שאמר שבחיים החוץ משחקיים, צחוקים, הומור וחברות טובה, זה כוח שמושך אנשים לבוא אליך, ובמשחק, החיבור החזק שלהם היווה איום גדול על כולם. אף אחד לא שם לב שבו זמנית, אותו אחד ששיחק אותה הידיד ההומו של הבנות, הוא הסכנה האמיתית. אגב אם זו היתה האסטרטגיה היחידה של שגב, יכול להיות שעוד הייתי מחבבת אותו, אבל הוא זיגזג בין אסטרטגיות ונע בין הידיד ההומו, לליצן החצר על חשבון משה ובוקי, למלך האי שבוגד בברית שלו עם אושרי, לגבר גבר (עאלק) שלוקח את זה ההוא שהוא לא סובל לשופינג זוגי. אם יש דבר שמטריד גם הומואים וסטרייטים פה אחד, זה קוקסינלים!

איך אפשר בלי נאום לאומה של אותו אחד שתרם למדינה, ימשיך לתרום למדינה, הבן שלו מתגייס לצה"ל, יש לו גם סמארטפון וחברה בשם ענבל גבריאלי. עזאם עזאם הוא איש מיוחד ללא ספק, ומזל שהיתה את ווילת המושבעים, כי שם גיליתי כמה הוא נשמה טובה שפשוט עברה שטיפת מוח דרוזית בכל מה שקשור בכבוד, ואם הוא לא מקבל את מנת הכבוד שלו, מתעוררת המפלצת ודורשת אותו. חשבתי שעזאם יתעלה על עצמו עכשיו שהמפלצת רדומה ושאושרי הפך לחברו הטוב בווילה. חשבתי שהוא יראה את הפרקים ויבין כמה היה קשה לענת לפגוע בו בסופו של דבר. אבל עזאם זעם סולח אך לא שוכח, וענת שילמה את מחיר ה- על -א -קזאם... לא קצת יקר 750 אלף ש"ח? בחייאת יא עזאם?

הכי גבר הערב היה תורג'י. הוא ישב בחוסר חשק במושבעים. שמע את החפירות של נטלי על התדמית ועל מידת הכוכבות, היה צריך לשבת ליד אותו אחד שמנהל קמפיין נגדו כבר כמעט שנה בפייסבוק, קיבל בוז מהקהל - שמסתבר שרובו היה מכפר מע'אר וערוץ הילדים, ועדיין שמר על קור רוח. הייתי בטוחה שהוא יתפוצץ בשלב מסויים, אבל כנראה שכשהוא לא רעב הוא יותר שקול, ושהאהבה לאנה עושה לו רק טוב. אולי, גם הוא הבין, שכל הקמפיין הזה נגד "התופעה ושמה תורג'מן", וכל המשמעות שיש לקיומו בחייו של בוקי, היא רק כי בוקי היה מתתתת להיות תורג'י!!!

"תודה לכל מי שידע לראות שלפעמים פרגון, טוב לב, אמת וכנות זו לא בהכרח חנופה" אמר שגב בנאום הניצחון. צודק, אבל זה לא המקרה בבית ספרנו!  הוא היה צריך להודות למי ש- ליקוק, חנפנות, להרגיש גדול על חשבון אחרים, לצחוק ולזלזל בחברים, לשלוח חבר לשרת שבט שלם בשם ה"אהבה", להעדיף אויב על חבר בשביל להישאר המשחק, לחבור לשתי בנות שהדיחו את בת הברית שלך- אלו אמות המידה שלהם לשורד האחרון! עבורי הגמר הוא לא סוף התוכנית ,כי כל כך נהנתי העונה, וכל כך היה לי מר לראות את הניצחון הלא נכון הזה. בשבילי ענת - היא הכוכבת של התוכנית - השורדת האחרונה! אנה - היא יד ימין שאי אפשר בלעדיה. תורג'י - אותו אחד שכולם אוהבים לשנוא, אבל יודעים שבלעדיו פשוט לא היתה תוכנית! נטלי -היא הביטץ' שכל תוכנית חייבת. בוקי - האנדרדוג שהפך להפתעת העונה. יוליה – הנסיכה. משה – הבדיחה. ואושרי? פשוט אושרי ולי זה מספיק! תודה לכולכם על עונה נפלאה. תודה שהייתם לי חומר לכתיבה. לשגב אני מאחלת מזל טוב ובעיקר לאוריקי הקטנה, כי בסופו של דבר זה רק משחק, ועכשיו מתחילים החיים האמיתיים, ות'כלס, אכתוב מה שאכתוב, אחשוב מה שאחשוב, הוא זה שצוחק כל הדרך אל הבנק, ומעניין לו את ה.... חשבון בנק, מה אתם או אני חושבים עליו...

להתראות בעונה הבאה J

אבא בגמר, אבל פה זה נגמר...

"אני אעשה כל שביכולתי להגיע לגמר הזה"- אם יש דבר אחד שאפשר לומר על שגב, זה שהוא באמת עשה כל שביכולתו להגיע לגמר הזה, והכל זה אומר - ה כ ל! שגב איבד את זה. הגיע למשחק בחור חמוד, משעשע, עם עבר יחסית מפואר והווה ממורמר, שקיווה לבנות בעזרת התוכנית את העתיד. מה שהוא לא לקח בחשבון, זה שה"עתיד", הוא לאו דווקא להגיע לגמר בכל מחיר. העתיד הוא לא לרמוס את כולם בדרך לאיזה פרס, העתיד הוא לא לזגזג מצד לצד וללקק למי שכרגע אוחז במושכות המשחק, העתיד הוא שיעריצו את הדרך שלך, ופה אדון (אם אפשר לקרוא לו אדון) שגב נכשל ובגדול. מבאס אותי שאני צריכה לכתוב על האיש הזה דברים כאלה, כי באמת נראה שבחיים האישיים שלו הוא אחלה איש, אבל המשחק הזה חרפן אותו לגמרי. לדעתי במקום לבנות אותו מחדש, המשחק רק ריסק כל מה שנותר ממנו, וגג הוא יוכל לקבל קמפיין לסמרטוט רצפה או סוכריות על מקל.

מהרגע שתורג'י הגיע לביקור קצר, שגב נכנס לחרדות קיומיות משחקיות. הוא היה במין סוג של דיבוק או קריז לא ברור, מהלחץ לא להגיע לגמר. עומד לצידך בחור לא קטן, שנמצא איתך מתחילת המשחק. נכון שלא הייתה לכם ברית, נכון שהיו פעמים שחשבת להדיח אותו ושהוא חשב להדיח אותך, אבל מכורח הנסיבות אתה והוא נמצאים זמן לא מבוטל באותו המחנה נגד השלישיה או לפחות שני שליש ממנה. אני מבינה את הצורך להוציא את בוקי מהמשוואה, כי אם זה אתה או הוא, אז הגיוני שתבחר בעצמך. אבל יש איך לעשות כל דבר, וכרגיל אתה נכשל ב-"איך" ולא ב-"מה". ללקק לשתי בנות שעד לפני שנייה כעסת על ההתנהגות שלהן כלפיך? להשפיל, לרדת, לצחוק על חשבון ולעשות גגים על בוקי - כמו שעשית בעבר לחבר היקר שלך משה? זה פשוט כל כך נמוך שאולי פשוט היו צריכים להעביר את הצילומים לים המלח, כי לאן עוד אתה יכול לרדת? 
הכי הכי גרוע זה לעשות משהו ששגב ממש מתמחה בו - לדעת שמישהו בטוח הולך הביתה, ודווקא אז, לעשות כאילו הוא הולך להישאר. זה משחק ששגב אוהב לשחק עם עצמו כנראה, וזה מצחיק רק אותו - כמו רוב הבדיחות שלו...הוא עשה את זה ליוליה, במועצה לפני שהיא הודחה, כשהוא אמר לה שהוא מבקש שמחר היא תחליט עם מי היא הולכת הלאה במשחק. הוא עשה את זה לאושרי, סתם בשביל הכיף שנייה לפני שהוא שם את השם שלו. "בוקי, סיכוי מאוד גדול שהן מצביעות איתי שגב. תצביע אתה איתי שגב - מקובל עלי (תודה באמת), אני אצביע בוקי ונצא כמו גברים" אז קודם כל, לשניכם מאוחר מידי לצאת גברים במשחק הזה, או איך תורג'י הגדיר את זה יפה - " גם עשרים מליון לא יעשו ממך גבר". דבר שני, למה ההצגה הלא מוצלחת הזו? אפילו בעיניים לא הצלחת להסתכל עליו, ועוד להסביר במועצה שרצית לצאת עם בוקי גבר ולא להפתיע אותו? רצית שזה יהיה "פייר פייט"? על בוקי אפשר להגיד הרבה דברים, וכמה שהוא מלוכלך, בסבון שלך הוא ידע שאסור לו להסתבן...

אני סוף סוף מעריכה קצת את בוקי (עד הפרק הבא מסתמן, לפי הפרומו...) הבן אדם לא ניסה ללקק, לא ניסה להתחבר עם מישהו שלא רוצה להתחבר אליו, לא ניסה להתחנף ולהבטיח הבטחות. לעומת שגב- שלאורך כל התוכנית "אחד בפה אחד בלב", אז אצל בוקי הלב יוצא דרך הפה, גם אם רוב הזמן היינו מעדיפים שזה ישאר בפנים.
זה באמת היה הכי הגיוני שהבנים יצביעו אנה והבנות איתי או בוקי, וההכרעה תהייה לפי מבחן האש - זו הפרשנות האמיתית ל - "פייר פייט". זה כשמשחקים מול בני אדם, ולא מול חיות שרואות רק איך הן מכסות את המשכנתא, מקבלות שער ב-"פנאי פלוס" עם סיקור ב-"פינס", או לפי מה שהן אומרות: יושבות עם אוריקי על הספה והינה אבא בגמר... אז אי אפשר לצפות שהן תעשנה את הדבר הנכון. הן תעשנה את הדבר הנכון עבורן באותו הרגע, מבלי לחשוב על התוצאות... אז אוריקי אבא בגמר אבל פה זה נגמר!

משימה אחרונה בהחלט. הביאו ג'יפ שרק היה צריך לכתוב עליו "לענתי באהבה מאיתנו הפקת הישרדות"! אה מה מה - לענת נפלה השרשרת עם המפתח וזה מה שפתח את המשחק עבור נבחרת הגריאטרים, נבחרת העלובים והבחורה מנבחרת השחייה הצורנית. שגב, שלא רואה עצמו מצליח אלא אם כן הוא מזהה שמישהו אחר נכשל, ראה את השרשרת צוללת לה, והבין שזה הזמן לצעוק על העמוד ואולי זה יעזור לו להזיז את עצמו - "הכושר שלי בגד בי". רגע, בשביל שהוא יבגוד, לא צריך שיהיה אחד כזה? בעצם זה על אותו משקל כמו - " כוס עאמק היד החליקה לי", או "אם לא הייתי נתקע על העמוד הייתי מנצח" - אם לסבתא היו גלגלים אז היא היתה.... במקום הרביעי בהישרדות סלבס מסתבר...

אנה, שלא כל כך יודעת לשחות, ובכלל לא יודעת לנהוג, זכתה במשימת השחייה בג'יפ. אני רואה את זה ככה - נכון שזו היתה משימת ענת, אבל ענת כבר באמת בזבזה מלא מזל לאחרונה, בעיקר במשימת חזרתה למשחק מול תורג'י. אז מה לעשות קרה, ולענת נפלה השרשרת. אנה הצליחה לצוף לה ליבשה בחושניות ולזכות בג'יפ, אבל לפחות זה לא היה שגב שזכה. ועוד דבר, אם ענת היתה זוכה, אנחנו הישראלים שמעולים בחשבונאות בטח היינו אומרים לעצמנו: ענת כבר קיבלה את הרכב אולי ניתן לשגב את הכסף? בכל זאת יש לו את אוריקי... אני חושבת שזה שענת לא זכתה בג'יפ סגר לה את המליון. ומה יש? למה לא לפרגן לאנה בג'יפ שגם ככה סביר להניח שיעבור ישירות לידיו של תורג'י?? הכל נשאר בשלישייה.

אני יודעת שזה מוזר שאני לגמרי מוציאה את אנה מהתחרות וכאילו הקרב הוא בין ענת לשגב, אבל זה לא בגלל שלאנה לא מגיע, כי היא היתה שורדת מעולה שלא לכלכה את עצמה יותר מידי במשחק. היא וענת היו אמורות על פניו להיות באותו המקום בדיוק, אבל יש כמה הבדלים קטנים שעשו הבדל גדול - אנשים פשוט לא מתחברים לאנה. אני חושבת שיש בה איזושהי שחצנות ויהירות רוסית מובנית. אנשים לא אהבו איך שהיא דיברה על אחרים ואל אחרים רוב הזמן. אני חושבת שהיא לא הזיקה לאף אחד, ומבחינת תועלת? היו לה הרבה רגעים שהיא זו שניסתה להזיז מהלכים, אבל ענת, שעומדת לידה זקופה, רהוטה, רדיופונית ואסרטיבית, קיבלה את הקרדיט. לאנה מגיע להיות לצד ענת בגמר כי היא היתה שם בשבילה לאורך כל הדרך. זו היתה חברות אמיצה של שתי נשים שלא הכירו לפני ופשוט התחברו למרות ובזכות מה שקרה סביבן... אנה לא ניסתה לקחת לענת את אור הירח באי. יש משהו מאוד אצילי בזה שהיא איפשהו ידעה שענת היא המנהיגה והיא על תקן יד ימין שבלעדיה ענת לא היתה כאן, אבל את המליון אפשר לקחת גם ביד שמאל!! לזכות בג'יפ כזה, זה כמעט כמו לזכות במליון לאחר ניכוי מס, ובואו לא נשכח שאנה יוצאת עם פסלון קטן משלה הביתה, כזה שלא בוקי, לא שגב ולא אף אחד מחברי השבט יוכלו לגנוב לה... ואהבה שווה יותר מכל מיליון!

ענת היא משהו מיוחד. מרגע החטיפה של הפסלון מידיו של עזאם בתוכנית הראשונה, היה ברור שזה הולך להגיע לגמר. היא חברה לברית מצויינת, עשתה הכל בשביל אותה הברית. גם כאשר היא כמעט הפרה את הברית, זה היה כי תורג'י קצת התחרפן וכל אחד אחר מזמן היה מעיף אותו לאלף עזאזלים. כשהיא היתה חלק פעיל במבצע ההרדמה של עזאם, היה ברור שקשה לה כי היא הבינה שמדובר בנפש של ילד ושהוא הולך להיפגע מזה. כולם עשו דברים לא יפים במשחק, אבל ענת עשתה זאת בצורה הכי נקייה - עד כמה שאפשר להישאר נקי במשחק הזה (תרתי משמע). הרי אם אתה לא משחק אתה לא קיים, ראה ערך יוליה ואושרי, שנחו על זרי ערכים וזה הוביל אותם ישירות לוילה (תכלס הכי שווה בוילה...). ענת גם ידעה להתנצל ולהודות בטעויות שלה, שזה משהו שבקושי קרה העונה הזו ובכלל. תוך כדי משחק לומר טעיתי זה אומר הרבה על בן אדם. גם אם זה נראה כאילו היא עשתה את זה מול המושבעים בשביל לקבל קולות, אני מאמינה שבוקי קיבל את ההתנצלות שלו מחוץ לעדשת המצלמה, ולא בטוח שענת קיבלה התנצלות מהצד השני. שלא נדבר על זה שענת זכתה ברוב המשימות בתוכנית... בקיצור ולעניין, ענת היא השורדת מספר אחת בתוכנית. בגמר הנשי הזה, אישה אחת חייבת לנצח, ולא, אני לא מדברת על איתי שגב...

תורג'י, שהיה בטוח שהוא עדיין חלק מהמשחק, החליט לתת הצעות יעול מהיציע וגם לומר את דעתו הכנה על המתמודדים – מה שלא כל כך מתיישב עם הפורמט, אבל כבר הבנו שהפורמט הוא רק בגדר המלצה בהישרדות "מייד אין יזראל"... תורג'י המליץ להשאיר את בוקי ולשחרר את שגב אבל זה היה מהלך אמוציונלי. שגב נשאר, כי ענת ואנה חשבו באופן רציונלי, שעדיף שמישהו כזה יהיה לצידן בגמר. אם בוקי היה נשאר, הוא היה בטוח מקבל את קולות הגימלאים ותנו לחיות לחיות. ועכשיו ברצינות, אם בוקי היה נשאר, היה מאוד קל לסלוח לו על הרבה דברים לא יפים בשם המשחק, ולראות את הבוקית - הזקנה החביבה, מאותה גריאטרית, על כיסא הגלגלים מלא בחול וחלודה, שכנגד כל הסיכויים התגלגלה לשם...לכן בוקי לא בגמר. לשגב אסור לזכות. הוא לא האנדרדוג, הוא מקסימום באמת הכלב על הדשבורד בג'יפ החדש של התורג'מנים... ואם הוא זוכה, אז אני חושבת ש"רשת" - שגם הם "גנבו פסלון" לערוץ 10, אולי פשוט יקראו לעונה הבאה הפקרות במקום הישרדות...

ראי ראי שעל הקיר...

היו היתה שלישיה חזקה באי קסום בתאילנד הרחוקה - שלישיית המקובלים של האי. כולם קינאו בקשר החזק של השלישיה. הם היו הכי חזקים פיזית, הכי מגובשים, היה נראה שהם אפילו לא צריכים מילים כדי לתקשר בינהם. שאר חברי השבט התחלקו לאלה שרצו להיות כמותם או לפחות לחבור אליהם, ולאלה שרצו לפרק אותם ולתפוס את מקומם בראש הפרמידה. יום אחד הילד השמן והילד הכי לא מקובל החליטו שהם עושים הכל בשביל להפריד את השלישיה. הם חשבו שאם הם יצליחו אולי יתהפכו היוצרות והם יהיו הילדים המקובלים, שסוף סוף גם עליהם יכתבו "בפנאי פלוס" וגם הם יוכלו להגיד "היי גיא". מה שהם לא השכילו להבין, זה שבשביל להיות מקובל לא מספיק להפריד בין שלושת המקובלים. בשביל להיות ממקובל צריך להביא איתך משהו אחר- קלף חזק, משהו to look up to...אז הם אולי הצליחו להדיח שניים מהשלישייה אבל עדיין רחוקים אלפי שנות אור מבאמת להיות "דורון מלך האי"!

כעיקרון יש בזה משהו מקסים שהילד הלא מקובל של הכיתה הופך פופולארי. מישהו מגלה שיש בו משהו, הוא מתחיל פתאום להתלבש יותר מגניב, יש מצב שהוא קיבל במבחן ממש חשוב 100 וכולם מבינים שלהיות חכם זה ממש cool, אולי מלכת הכיתה נדלקה עליו...  אם איתי שגב באמת היה הילד הלא מקובל, התמים והחמוד, שמה לעשות לא השתתף בסרט "בופור", ומה לעשות ז'וז'ו חלסטרה הוא "מר טלויזיה" כיום והוא יכול רק לעשות עבורו חלטורות. אם הוא אותו אחד שתמיד הגיע רק ליד, תמיד כמעט כזה שראה את הבאר אך לא זכה לשתות ממנה, אז אני הייתי הראשונה לברך על נוכחותו בגמר ומאחלת לו גם את המיליון. אבל איתי שגב הוא לא הילד הזה. איתי הוא הילד הלא מקובל המעצבן, הלקקן והתחמן עם הנזלת! מצד אחד מנסה להצחיק את כולם בשביל לקבל אהבה ותשומת לב, אפילו שרוב הזמן זה עצוב כמה שהוא לא מצחיק, מצד שני מספר סיפורים לא יפים על המקובלים בכיתה ומנסה כל פעם מחדש להנהיג מרד. הילד שילקק למקובלים ויכין להם את שיעורי הבית אבל ידאג להלשין למורה שאותו אחד העתיק. כזה שכל חייו סובבים סביב הרצון להיות מקובל שהוא שוכח על הדרך להיות בן אדם קודם כל... ולכן לא מגיע לו! ואם כבר הוא הצליח להתברג לאזור המקובלים, אז למה הוא מביא איתו את הילד השמן?

"אנחנו הגיבורים האמיתיים של הישרדות, הגיע הזמן שהאנדרדוגים ינצחו"... בוקי ואיתי הם לכאורה הפתעת העונה. הם לא הפתעת העונה כי הם ניצחו משימות, הם לא הפתעת העונה כי הם תרמו לשבט, הם הפתעת העונה כי השלישייה החזקה היו שאננים וחשבו שהם כבר בחופשה בקופהנגאן, אחרי הזכיה במליון, והצלמים, הם פשוט החברה של גיא פינס שבאו להנציח את חגיגות הניצחון... הם היו בטוחים מידי שכולם בכיס הקטן שלהם והאסטרטגיה נשארה בכיס הקטן של התיק של ענת ביחד עם פסלון החסינות. ולכן, היום שגב ובוקי צוחקים, שרים וחוגגים: "אנחנו נשב על הים והן תעשנה אצלנו אודישנים"- בוקי חושב שאת היהירות והשמחה לאיד שלו ושל שגב לא רואים בטלוויזיה."אני שהייתי המובל לטבח פתאום הופך להיות הרועה. אני הכי חזק עכשיו. אני אחליט מה יקרה. אני מוביל עכשיו... אווווו מה יש? תמחאו כפיים, תפרגנו" אתה בטוח שאתה איתי שגב ולא איתי תורג'מן?? איך שגלגל מסתובב לו...

עונה שלמה שגב לא מנצח משימות, הרגל שלו רועדת, היד שלו כואבת ופתאום היו לו מליון סיבות לקבל כוחות, פתאום יש מאין... מה שכן, אם בתחילת העונה היו משימות פיזיות שדי ברור שרק החזקים יכולים לשרוד אותן, אז לאט לאט יש משימות שההפקה מתאימה לזקנות ממחלקה הגריאטרית שנשארו שם, משימות של נטו מזל! מבוך? להעביר ארבעה חיילים בתוך מבוך?? זו משימה לפיינל פור של הישרדות? זו משימה של ערוץ הילדים אולי ובגלל זה מלך הילדים בדימוס ניצח!

במשימה צעקתי כאילו אני צופה במשחק כדורגל. עודדתי את אנה , כססתי ציפורניים וצפיתי בסמרטוטשגב עושה את הבלתי יאומן ושוב מנצח (מבוך??). "השילוב שגב בוקי בשלב כזה של המשחק זה החומר ממנו קורצו מנצחים בהישרדות. אחרי שזרקנו את תורג'מן הצ'חצ'ח לכלבים אנחנו גם נשלח את אחת הבנות הביתה..." בוקי ברגע מקסים של תעופה על עצמו. כל הזמן רק מדברים על זה שכולם לא מדברים יפה על בוקי, ושוכחים איך בוקי מדבר על כולם. צ'חצ'ח, פרח, ערס, פושטק ופישר קטן ומושתן - זה רק חלק קטן מהשושנים והורדים שיצאו לבוקי מהפה. לאורך כל העונה בוקי מזלזל בחבריו לשבט, מנבל את הפה, מקלל ופתאום קם שגב יפה הנפש, שלא טמן את ידו בקוקוס, ומחליט ב"נאום בחירות" להסביר למושבעים כמה זה low לדבר ככה לבוקי (טוב נו הוא חייב עכשיו ללקק למושבעים). ענת לא נשארה חייבת, והזכירה לו, למקרה שהוא שכח, כמה הוא לכלך על בוקי מול פניו ומאחורי גבו. אבל שגב בגמגום - כאילו תמים אך מאוד מחושב, הצליח להסית את תשומת ליבם של המושבעים לאיזה שקר כלשהו וכמובן לאוריקי, כי אוריקי זו מילת הקסם שתמיד עובדת לו. "ראי ראי שעל הקיר, מי השורד הכי מכוער בכל הישרדות 6??"

העם הצופה בהישרדות לא ממש אוהב אף אחד מהמתמודדים שנשארו אבל עדיין יש חלוקה ברורה בטוקבקים בין הצילייגרים לשלישייה. אלה שאוהבים את הצילייגרים מעוטי היכולת, קצת מרחמים עליהם. אומרים שכל הכבוד על כך שלמרות הכל הם הצליחו להגיע לרביעייה, ומצדדים בכך שכל האמצעים כשרים במשחק כמו הישרדות. אלה שאוהבים את השלישיה, לא אוהבים אותה כי הם איזה עילוי. לא אוהבים כי הם נחמדים או משהו כזה, כי הם ממש לא. אוהבים אותם כי הערכים שלהם והצורה בה הם רואים את המשחק הם שונים לגמרי. אז מי שבעד שינצח מישהו ששיחק אותה תמים, מסכן ולוזר אבל היה נחש, שהיה משרתם של שני האדונים, אבל שם להם רעל בכוס תה של לפני השינה, ומי שבעד אותו אחד שעשה מהלך מבריק הישרדותית, אבל עד השנייה האחרונה לא עמד מאחוריו, אלה ניסה רק לתרץ, לשקר ולטייח את המעשה. מי שרוצה שאחד משני אלה יהיה דוגמה לשורד שיחשוב טוב מה זה אומר לגביו... אני אישית לא הייתי מציעה חברות לתורג'י אנה וענת אבל אנחנו לא מדברים פה על חברות, על מי פלצן יותר או פחות, ולמי יש אגו בשמיים, כי תכלס כל אחד מהמשתתפים בתוכנית בשלב זה או אחר במשחק השתן טס לו למוח והוא לא ראה אף אחד ממטר. אני רוצה שינצח בהישרדות בן אדם שהצליח לשמור על ערכים, שהצליח הכי פחות לשקר, לא בגד בחברים שלו, ניצח במשימות קשות כמו שורד אמיתי, וכן, זה יהיה נחמד אם הוא גם ידע להדליק אש ולפתוח קוקוסים כמו גבר! כי מה לעשות זה הבייסיק להישרדות... המנצח שלי בהישרדות הוא מישהו שאם היו לי ילדים הייתי רוצה שהם יעריצו אותו  כי הוא חזק, הוא חבר טוב, הוא אסטרטג והוא שורד אמיתי.

אחרי עונה כל כך טובה, כל כך לא צפויה וכל כך מעניינת מבחינת ההתנהגויות של בני אדם בכל מיני סיטואציות, יבאס אותי לצפות בגמר עם שני הלוזרים האלה, שעוד רגע מביאים להם לשם קריוקי לשיר את הגלגל המסתובב שלהם. "אני רק רוצה להגיד שאני באמת לא רגיל שפתאום יש לי "כוח" ואני נשבע במשפחה שלי (שוב תרגיל אוריקי) שאני עדיין לא יודע מה לעשות..." כמה מגלומני. למה לא פשוט לשתוק אתה וה"כוח" שלך, להחליט את ההחלטות שלך עם עצמך ולא לבוא ושוב לדבר על זה שיש לך כוח! הבנות ישבו בים, עד שהיה להן עור ברווז, בגלל שהן לא רצו להתמודד עם זה שלהן היה את הכוח. דבר אחד יאמר לזכותו של אדון שגב - הוא סיבן טוב טוב את הדרך לגמר. כנראה במקום כל כך מלוכלך כמו הישרדות כל סיבון התקבל בברכה! מעניין אם המושבעים, שכבר עברו מקלחת אחת או שתיים, עדיין יתבלבלו למראה סבון...